מה שבטוח לא מפסיקה לעבוד. הברומטר שלי אומר: "כל הזמן את בנסיגה". משום מה אני לא רוצה לראות את ההצלחות.
אני מעדיפה להתמקד במה שלא עובד. מה שעובד הופך מיד למובן מאליו ואז כתופעת לוואי לא נהנית מהרגע, מההצלחה. את מי מעניינת עכשיו "ההצלחה"? מה לא בסדר? אל תבלבלו אותי עם: "הכל בסדר", "תנשמי", "תספרי עד 10", לא רוצה! מעדיפה להיחנק ולזוז, ליצור שינויים ולהרגיש שהתקדמתי; רוצה להרגיש שמשהו זז.
המערכת אצלי עובדת; לא משנה אם זה למעלה או למטה. חיה, נושמת, רוצה להרגיש, לא רוצה להירדם, לנמנם, לעופף.
אני בוחרת בעבודה קשה ומחכה לתוצאות. התוצאות יעידו אם עליתי או ירדתי. כאשר אני מסתכלת על העבר, עקומת התוצאות מראה עלייה במעשים הטכניים.
בפן הרגשי מרגישה ירידה. התוצאות מבלבלות ולא חד משמעיות בעליל, בקיצור הכול מעורפל.
;){kind=link}