נסגר הלב

מי סגר לי את הלב? באיזו רשות? מה הם חיים ללא רגש? למה הלב כל כך נפגע?

הלב נסגר. הוא נפגע אנושות, על כן "סגור לרגל שיפוצים". והשיפוצים – אלה יכולים להימשך גם חיים שלמים.

מתי אחליט שנגמרו השיפוצים? מתי אומר לעצמי שכבר אפשר לשוב ולהרגיש?

מחכה שכבר יקרה, האם זה יבוא מאדם חיצוני? מישהו הראוי לאמון שלי, מישהו שאוכל לפתוח בפניו את ליבי הסגור, כמו באגדות: בתמימות רכה ופתוחה. באמונה שהכל בסדר. אני אוהבת משמע שאוהבים אותי. התמימות נפגמה; לא עוד!

לאחר שנסגר הלב, אעשה הכל כדי שלא יקרה, לא רוצה סיכונים.

משכנעת את עצמי ואת כל מי שרוצה לשמוע, שאין באמת מישהו שהוא "האחד". זו המצאה הוליוודית.

סגירת הלב לא מגיעה בהכרח מפגיעה בקשר של זוגיות. סגירת הלב יכול שתגיע מפגיעה קשה בילדות: מההורים, דודים, אחים, חברה. הלב נפגע אנושות מאדם או מכמה אנשים  ואותו כאב מושלך על כל סיטואציה וכל קשר שיש לי או יהיה לי.

לא רוצה יותר לסמוך על מישהו חיצוני, למה לי? הרי נסיון החיים הראה שדווקא אנשים הכי קרובים אלי, שאמורים היו לאהוב אותי באותה מידה שאהבתי אותם, הם אלו שפגעו בי כל כך.

מדוע שאעשה את אותה טעות שוב? אולי מוטב  מערכות יחסים טכניות, ללא רגשות, כמו שותפים. כל אחד יקיים את חלקו בעסקה בלי זעזועים ובלי הפתעות והכול יזרום על מי מנוחות. אמור לי למה אתה מצפה ואתן לך. אפילו לא אנסה להבין למה אתה מבקש זאת. אם זה עושה לך טוב, אז אתן לך את מה שאתה מבקש.

הלב נעול. ככה הרבה יותר קל לתת, קל יותר לענות על צרכים, הרבה יותר פשוט, לא נפגעת, עובדת כמו מכונה. הכלי שאשתמש בו: תיאום ציפיות.

מראש נדע את הכללים, נגיע להסכמות ולהבנות: מה עושה לך טוב, מה עושה לי טוב ונזרום באהבה.

ביום שהלב ישתקם אז אהבה תזרום ממני ואליי.

אני אסמוך על עצמי ולא אמסור את המשאב היקר הזה לאף אדם חיצוני. אז יפתח הלב כמו פרח וידע את גבולותיו.