חושבת: "הנה, הפעם זה יקרה". מבטיחה לעצמי: "זה יקרה, תני לזה זמן תהי סובלנית". הזמן חולף וזה לא קורה....
אני נותנת שוב הזדמנות, הפעם זה נראה מבטיח יותר מפעם שעברה, אבל שוב דבר לא קורה.
מוותרת על האשליות, על הציפייה שיקרה. ממלאה לעצמי את הצרכים, לא רוצה להזניח ולחכות.
מבינה שאני בהזנחה גופנית כבר כמעט שנה ולמה? כי אני מחכה שהאשליה תתממש. אז נגמר לי הזמן: הגוף צורח, אני במינוסים כבדים והגוף משתמש ברזרבות. רוצה וצריכה לטפל בגוף. הטיפול: לאזן נתינה עם קבלה.
אומרת לעצמי: "תקבעי כבר תור לאימונים המשקמים את הגוף, לטיפולי גוף שיעזרו לחסימות להשתחרר". אני מודה צריכה עזרה, ואתן אותה לעצמי.
כמו בדיאטה מבטיחה לעצמי מיום ראשון מתחילה.
;){kind=link}