רוצה להתחיל מחדש, חושבת איך לנתק את הישן שרודף ומזכיר לי שאני לא יכולה, נופלת שוב ושוב לאותם דפוסים שחוזרים על עצמם. מן מחול שדים עצבני כזה. מבטיחה לעצמי שהפעם אצליח וזה שוב לא עובד. למעשה עובדת על עצמי שהפעם הצליח, ובאמת מאמינה שהפעם זה יצליח. מסתבר שאני לא יכולה לברוח מעצמי. איפה שאהיה ועם מי שאהיה, יחזרו על עצמם אותם דפוסים. חלקם מאילוף מגיל צעיר והשאר אין לי מושג מאיפה באו.
את החלקים המאולפים, מנסה לשחרר, גדלתי בבית דתי, אולפתי, סליחה חונכתי על ברכי הדת. בתוכי נשארה הילדה מבני ברק, לא משנה מה אני עושה, הילדה הזו, צצה עם אילוף של בני ברק, לא שזה רע, ערכים נפלאים. אך לא בחרתי אותם, גם כשאני מודעת, תקועה עם הילדה מבני ברק.
;){kind=link}