מוכנה לשלם מחירים כבדים כדי להתאים את עצמי לאחרים שיאהבו אותי, למערכת ציפיות מערכתיות כדי שאוכל להיות שייכת. למסגרת עבודה הדורשת ממני עמידה בחוקי המקום, בזוגיות הדורשת ממני להתאים עצמי, מותאמת ברצונות, בציפיות .
כאשר אני בתוך המערכת , זה מרגיש טבעי, לא מרגיש לי שאני משלמת על כך מחירים כל שהם ובטח שלא מחירים כבדים. התמורה גדולה, יש לי משפחה, עבודה...
להיות מי שאני, אישה הזקוקה לפרטיות, למרחב אישי אינטימי, בבהירות "ללבד שלי". ההכרה בזה, והמימוש. יש לזה מחיר?
בן הזוג הרוצה מערכת צפופה, רואה בזה ריחוק, משהו לא זוגי.
בן זוג הרוצה לבד כזה לעצמו, רואה בזה מרחבים בקשר.
כדי שאוכל להיות במערכת זוגית צפופה עליי לשים לעצמי גבולות ולמצוא זמן "ללבד שלי", שלא יפגע בבן הזוג. לאחר תקופה יש שחיקה, אם הגבולות ששמתי לעצמי חונקים אותי ואני מוצאת את עצמי מחפשת מקומות מילוט רק כדי שאוכל להיות בלבד, אני בבעיה.
מוצאת עצמי מחפשת תירוצים, סיפורים, מתעוותת.
בורחת מהביחד הזוגי בהמתלות שונות.
לעומת זאת המחיר שאני אשלם בשביל להיות מי שאני, זה אולי יותר מידי עם עצמי וללא זוגיות עם אותו אחד בכלל.
עליי להכיר בכך ולמצוא את הדרך הנכונה לי, את המינונים הנכונים ובעיקר לקבל ולהסכים שמי שאני לא תמיד מתאים לצד השני.
ברגע שהסכמתי לתת לעצמי את החופש להיות בגבולות שאני שמה לעצמי, זה כבר לא מחיר, זו מתנה שאני נותנת לעצמי.
;){kind=link}