עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

פנינה שקד. מנחה סדנאות "זרמים, הדרכה לחיים - כלים למימוש הדרך"
"זרמים" הוקם בשנת 2004.

www.zarmim.co.il
050-6818703
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
מודעות  (50)
זוגיות  (25)
אהבה  (7)
רגשות  (7)
התפתחות  (5)
חוסר ביטחון  (4)
כלים לחיים  (4)
משפחה  (4)
שלווה  (4)
גבולות  (3)
חוסר אחריות  (3)
חופש  (3)
מערכות יחסים  (3)
נתינה  (3)
רגש  (3)
שינוי  (3)
אהבה עצמית  (2)
ביקורת  (2)
בן זוג  (2)
בסדר  (2)
גברים  (2)
הלקאה עצמית  (2)
חרדות  (2)
יחסים  (2)
לא מאמינה  (2)
מודע  (2)
מראה חיצוני  (2)
נישואין  (2)
סומכת  (2)
עבודה זוגית  (2)
ערבי שישי  (2)
פחדים  (2)
פיתוח אישי  (2)
ציפיות  (2)
קבלה  (2)
ריבים  (2)
תקיעות  (2)
אגו  (1)
אובדן  (1)
אוירה  (1)
אומץ  (1)
אושר  (1)
אחריות  (1)
איזון  (1)
אני  (1)
אני שקופה  (1)
ארגז כלים  (1)
אשליות  (1)
בגידה  (1)
בדידות  (1)
בחירה  (1)
בחירות  (1)
ביטחון כלכלי  (1)
ביקורת ושיפוטיות  (1)
בלבול  (1)
ברוגז  (1)
גרושה  (1)
דיכאון  (1)
דמיון מודרך  (1)
דפוסים  (1)
הבטחות  (1)
החמצה  (1)
הפרדות  (1)
הצלחה  (1)
הקמת משפחה  (1)
הרגלים  (1)
התחלה חדשה  (1)
התחלות חדשות  (1)
התמודדות  (1)
התנהגויות  (1)
התניה  (1)
התשה  (1)
ויתור  (1)
זמנים טובים  (1)
זרמים  (1)
חג  (1)
חווה  (1)
חיים שלווים  (1)
חסימות  (1)
טיפוח  (1)
ילדים  (1)
כוח  (1)
כסף  (1)
לב סגור  (1)
לב שבור  (1)
לבד  (1)
להיות לבד  (1)
לילית  (1)
לסמוך עליו  (1)
לקצור את הפירות  (1)
מוות  (1)
מחירים  (1)
מחשבות טובות  (1)
מימוש עצמי  (1)
מניפולציות  (1)
מערכת יחסים  (1)
מצבי רוח  (1)
מציאות  (1)
מרדף  (1)
מתנות לחג  (1)
נטישה  (1)
ניגודים  (1)
נכנעת  (1)
נסיגה  (1)
נשים  (1)
סטטוס  (1)
עבודה אישית  (1)
עימותים  (1)
פגיעות  (1)
פיתוח עצמי  (1)
פנטזיה  (1)
פרופורציה  (1)
פרטנר  (1)
פרידה  (1)
פרנסה  (1)
צחוק  (1)
קו אדום  (1)
קור  (1)
קורבנות  (1)
קרוסלה של החיים  (1)
ראש שנה  (1)
רוחניות  (1)
רומנטיקה  (1)
ריצוי  (1)
ריק  (1)
שחיקה  (1)
שכל  (1)
שלוות נפש  (1)
שליטה  (1)
שליטה על החיים  (1)
שפע  (1)
שתיקה  (1)
תדרים  (1)
תוכנית עבודה  (1)
תשומת לב  (1)
תת מודע  (1)
ארכיון
דפוסים של התנהלות
22/02/2015 13:26
פנינה שקד
מודעות, אהבה, ריצוי, תקיעות, הרגלים

תקועים בתוך התנהגויות לא נשלטות , האיך לשנות?! כל כך קשה כי האוטומט יושב על הרגלים מוטבעים, אין להם הסבר הגיוני וגם אם נמצא הסבר הגיוני זה לא ממש משנה את המצב.. דפוס המרצ/ה- המשרת/ת

רואה רק אחרים, רוצה שלכולם יהיה טוב כדי שלא יבואו אליו/ה בטענות, כל הזמן צריכ/ה חיזוקים שהכל בסדר , חושב/ת מראש על הדברים ,משער/ת מה ירצו, מה יאהבו, רק כדי שיהיו מרוצים, מתכננ/ת את יומה כך שלכולם יהיה טוב, ברור שזה על חשבונו/ה אך השקט בראש...המתנה הגדולה שמקבל/ת מזה שלא מתלוננים עליו/ה שווה הכול. מאוד חרוצ/ה עושה עוד הרבה לפני שמבקשים ממנו/ה, שואל/ת מישהו רעב? קפה? את מי אפשר לשרת ,בבקשה, רק שלא יגידו שלא טוב להם , זה יכול להיות עבור ילדים, בני זוג, הורים...למעשה עבור כל אחד. אין יכולת לספוג ביקורת או להתעמת. השקט שאין טענות זה הטוב ביותר בעבורו/ה
מאמינ/ה לכל דבר שנאמר כי ...למה שישקרו? מן אמון ילדותי תמים שהאחר שאיתו/ה באמת ובתמים דואג/ת לו/ה .היסטריה מדברים המגיעים באופן לא צפוי , אם חלילה מגיע טלפון בזמן שהילדים במסגרות הראש רץ לסרטים רק שלא קרה משהו...הכוונה לקטסטרופה.
ההבנה ,ההפנמה שכך המצב, אצל המרצה ,זה האוטומט, לא יצרו אותו ,לא בנו אותו ואם יכלו אחרת כבר מזמן היה אחרת.
איך זה מרגיש?
סרטים שרצים בראש, מן חיים במקבילה רגשית סגורה ,תקיעות פנימית, ללא שליטה אמיתית ברגשות הקשים שצפים כשמתעוררים הרגשות. המסוגלות להתמודד עם קושי רגשי יוצר, פחדים, חרדות, לא נושמים, דרוכים ולחוצים .
נוצר פחד משתיקות, כי אולי זה בגלל ש....לא בסדר.. לא מעניינ/ת.. ריקני/ת אין על מה לדבר איתי. ואולי בגלל שאני טיפש/ה ומי שאיתי בבועה שלי לא בטוח שהיה רוצה להיות איתי.
המחשבה המידית שעולה בראש זה שהאחר/ת בטוח שהוא יותר ....מכל דבר ממני, חכם, יפה, מוצלח, ועושה לי טובה שהוא או היא איתי, אז חייבת לפצות אותם איך שהוא , להכין אוכל או להזמין, להצחיק ,להכין נושא שיחה מראש שיהיה מעניין, לשתף בחיי האישיים כי זה מעניין בעיקר את הדברים העסיסיים, מוכנה להיות כל מה שצריך רק שירצו בי, שלא ישכחו ממני, שיזמינו גם אותי, וכל זה מפחד גדול מאוד שאני לא ראויה לא שווה.
איך זה מתבטא בגוף
הדרך הטבעית היא ההתכחשות ההסברים המלומדים, האשמות שזה בגלל...ההתגוננות....הכעסים....מחמירים את המצב ומקבעים אותו והופכים אותו מאורח לדייר קבע, שמשתולל בגוף באופן קבוע ,הגוף משלם את המחיר ,הראש שעובד ללא הפסקה, מה לא בסדר, לא נותן מנוחה, קושי להירדם בלילה כי...בדרך כלל הבטן מאוד רגישה כי קשה לעכל להכיל את המצב, הגרון רגיש כי לא מצליחים להביע את הרגשות הקשים, הגב שזו התמיכה העיקרית ,עמוד השידרה מתעוות וכואב כל פעם באיזור אחר, המפרקים צועקים הצילו לא יכולים לסחוב....
הכל צועק לשינוי, לעזרה, ובדרך כלל מקטרים וממשיכים את אותה התנהלות.

 

0 תגובות
מה חוסם? מה יגידו עלינו?
30/01/2015 10:09
פנינה שקד
זוגיות, מודעות, גרושה, סטטוס, חסימות
מתוך השתלמות "בראשית הדרך" משרד החינוך.

במודע או שלא במודע, אנחנו חוסמים את עצמנו ומסתובבים סביב עצמנו ומתפלאים כל פעם מחדש כשמקבלים את אותה התוצאה. המחשבות שמקבעות אותנו יושבות על חשיפה לגירויים במהלך חיינו, אם דרך ההורים והסביבה הקרובה ואם דרך המדיה.
לדוגמא: המחשבה של להיות "גרושה" זה משהו רע - סטטוס לא רצוי, ויש נשים שיעשו הכל רק בכדי לא להיות משויכות לסטטוס זה. 
זה מאיים עליהן, הופך אותן בעיני עצמן ואולי גם בעיני הסובבים אותן לנשים סוג ב'. 
הן מוכנות לסבול נישואין לא מתאימים - העיקר לשמור על הסטטוס המשפחתי, לפעמים בשביל הילדים, ההורים וגם בשבילן.
האם נעז לפרק את המחשבות סביב אותה מילה ונתייחס אליה כמו שהיא? בסך הכל מילה !?
כל מחשבה המגיעה בעקבות מילה זו נשחרר דרך המילה גמילה, וניגמל מהפרשנות השלילית של המילה "גרושה".
לא נאפשר לשום מחשבה שיש לנו על אותה מילה לחדור לראשנו, ממש כמו שלא ניתן לשום חומר ממכר להיכנס לגופנו. 
בנחישות ובהתמדה, עד שהמחשבות על המילה גרושה יישארו רק כמילה שהתרוקנה ממשמעות שלילית.
נתייחס לעצמנו כמהות של אישה בלי שום קשר לסטטוס.
האם נעז לשנות את העמדה השלילית שיש לסטיגמה על...?
האם ניתן לעצמנו הזכות לבחור באמת בחיים הרצויים לנו בלי לפחד מסטיגמות שחוסמות?

0 תגובות
התניות היוצרות טרור בזוגיות
23/01/2015 15:39
פנינה שקד
זוגיות, כוח, שליטה, אהבה, התניה

פוחדים מהחזק כי הוא אלים, מכאיב, פוגע....
כאשר יש הבדלים במעמדות בזוגיות, המצב מחמיר ביותר.

החזק בזוגיות זה האחד/ת שיש לו/ה יותר, ביתרון בולט ולא משנה באיזה תחום. רגש/חום....כסף...מראה חיצוני... ואז רואים ממש איך הכוחניות, השתלטנות יוצאת מהחזק ורומסת, רק בגלל שהוא יכול (בזכות אותו יתרון).
מעין תחושה שהחלש כנוע מחוסר ברירה.
מערכת יחסים זוגית מותנת, שיש בה מעורבות כספית, בעל הממון ישלוט בכל. ישמור את הכסף קרוב לחזה וייתן רק כשהוא מרגיש שבן הזוג ראוי לקבל.
המדידה היא מאוד חשבונאית, בהתאם למה שהחזק מקבל בחזרה בקשר.
בן הזוג החלש נמדד! האם הוא ראוי לקבל? מגיע לו? הוא צריך להוכיח את עצמו.
אם חלילה אותו בעל ממון נפגע, מיד יחולו הסנקציות הכלכליות, עד שישוב הסדר המתאים לבעל הממון.

טרור זה לא מאפשר למערכת יחסים רגשית אמיתית להתקיים.
כל עוד ויש התניה, הקשר בהכרח יתבטל בכל פעם שיש הפרה של ההתניה .
מהי ההתניה? אחד מביא כסף בתמורה השני דואג לצרכיו הרגשיים, הפיזיים. לפעמים ההתניה ברורה מראש. עושים הסכם, ולפעמים לא מודעים להתניה, או מתביישים להודות שזה ההסכם הלא נאמר, אך כשבודקים לאחור מגלים דפוס חוזר של סנקציות כלכליות כל פעם שיש הפרת התנאים. 
הצד החזק ברגש/בסקס המרגיש פגוע, מונע מבן הזוג קירבה, מגע, דיבור עושה לו טיפול בקור, בשתיקות עוינות, מקרר ומייבש עד שיקבל את מבוקשו. מפעיל מאזן אימה.
איך מוותרים על ההתניה? קשה מאוד הרי זה הקלף החזק שיש, מה פתאום לוותר על היתרון הבולט הנותן כוח ושליטה.
בדיקה עצמית אמיתית, באיזה תפקיד את/ה בקשר והאם אפשר לקפוץ מדרגה ולפתח קשר אינטימי אמיתי ללא התניות? ללא צורך ביתרון כדי שיענו לך על הצרכים. יש מצב שבן הזוג יענה על הצרכים רק כי הוא אוהב ורוצה בלי התניות - ואם לא? גם מותר, הרי הוא לא עובד אצלך או שבעצם הוא עובד אצלך!!! קנית אותו.

0 תגובות
תחושה של קורבנות / מתוך השתלמות "בראשית הדרך"
21/01/2015 19:49
פנינה שקד
קורבנות, מודעות, חופש, זוגיות

מוכנ/ה להשתחרר מתחושה של קורבנות?
האם זו בחירה או חוסר ברירה?

ההנחה שהאחר עושה פעולה ואת/ה בהכרח הופכ/ת לקורבן יכולה להשתנות!?
האחר פוגע... משקר... בוגד...גונב.. עושה זאת כי זה מי שהוא, כך הוא רואה את הדברים, זה מה שמתאים לו באותה תקופה, בלי קשר לאנשים שאיתו. 
עשיית הפעולה שנכונה לו באותו זמן לא בהכרח יושבת על רצון ללכת במכוון ולפגוע בך. האחר לא בהכרח קם בבוקר והחליט אני הולך לבגוד כדי לפגוע בך, ממש לא!!!
את/ה בכלל לא בתמונה. זה מה שמתאים לו נקודה. את/ה אפילו לא עבר/ת לו בפריים.
אז ככה חופשי נשחרר את האחר שפוגע מאחריות לפגיעה?
אז ככה...פשוט כן... זה שעושה פעולה כל שהיא מעידה אך ורק עליו. 

זה שאדם גונב - ואכן אם את/ה נמצאים בנוף נפגעתם מהגניבה, האם זה הופך את הגניבה למשהו אישי מכוון דווקא נגדך? הגנב קם בבוקר וחשב איך הוא הולך במכוון לגנוב ממך? הוא גנב ולכן פעולתו היא לגנוב. 
השקרן חושב איך לשקר במכוון דווקא לך? 
הבנו... הכלב נובח כי הוא כלב, אדם פועל את פעולתו כי זה מי שהוא.
מה עושים? האחריות של הנפגע לבדוק עם עצמו, מה הוא עושה בחברת אדם זה. לבדוק את הבחירה ולשנות אם רוצים בהתאם (לא חייבים לסבול).
לא מתאים לך צורת ההתנהגות של הפרטנר טפל/י בעצמך.

קבל/י אותו כמו שהוא או שתשתחררי ממנו.
לעולם לא תשני/ה אותו/ה. ההתנהגות שנחשפת אליה היא אך ורק כי את/ה בנוף חייו (היא נובעת מזה שאת/ה בפריים),
אז... צא/י מהנוף אם לא מתאים לך (לא חייב/ת להידחף).

שחרר/י מעלייך את תפקיד הקורבן.

3 תגובות
ערבי שישי
14/01/2015 00:11
פנינה שקד
משפחה, רגשות, מודעות, ערבי שישי

בסרטים הארוחות המשפחתיות נראות חמות מזמינות. 

בחיים האמיתיים לפעמים זה נראה אחרת.
יש את ערבי שישי וזו לפעמים מעמסה כבדה.

זוחלים אליה בגלל שלא נעים להשאיר את ההורים לבד, בייחוד אם ההורה, מאיזו שהיא סיבה לא בזוגיות.
הכאב ראש מתחיל כבר ביום שישי בבוקר. מה עושים בערב שישי? הילדים כן רוצים/לא רוצים ללכת לסבתא, בני הזוג נגררים אחרינו רק שיהיה לנו טוב. ואנחנו מתלבטים ונכנסים ללחצים.
אז מה עושים? מכריחים את בני המשפחה כי צריך. כי ככה זה במשפחה. אלו הגבולות במשפחה שלנו. כולם מתייצבים לארוחת שישי בפקודה!!!
או שמוותרים ולא הולכים, או שהולכים לבד ומתנצלים על "החארות" הקטנים שלא מבינים את ההקרבה המשפחתית ועל חוסר היכולת שלנו לכפות עליהם לעשות כרצוננו.
ולפעמים זה הפוך. הילדים מחכים ליום שישי ללכת לסבתא ואז אני – "החרא הקטן" - מחפש סיבות למה לא ללכת הערב. אחרי שבוע של עבודה לפעמים אין רצון אמיתי להתכנס שוב לארוחה המשפחתית הזו, רוצה חופש, שקט.
להיות בבית עם האישה/הגבר ולשקוע באינטימיות פשוטה של שקט בראש.
נכנסים לסוג של פשרה; נזמין את הסבתא אלינו לארוחת שישי.
סבתא מגיעה והאווירה משתנה ,הילדים לא מתנהגים בחופשיות בן/ בת הזוג מרוחקים. הסיטואציה לא מרגישה טוב בכלל. 

רגשות האשמה מתחילים: איך את/ה עושה את זה להורים שלך? מה לא בסדר איתך? מה בסך הכול מבקשים ממך ערב שישי? זה כולה שעתיים ואיזה כאוס.

0 תגובות
פרה קדושה - "משפחה"
13/01/2015 23:50
פנינה שקד
משפחה, רגשות, מודעות, ציפיות

מה הציפיות מאיתנו בתור בני משפחה?אילו רגשות צריכים להרגיש כבני משפחה? האם בהכרח נאהב את האנשים הקרויים בנימשפחת? ואם לא? אז משמע שמשהו לא בסדר איתנו? האם יש גבולות כשמדובר במשפחה או שחייבים להיות.... בשביל המשפחה עם כל המשמעות של מה שזה אומר בכל משפחה?

האם זו "פרה קדושה" – המשפחה.
לכבד, לאהוב את אמא ואבא, את האחים והאחיות.
כבר מגיל הנעורים העדפה החברתית עוברת לאחרים (לחברים) על פני בני משפחה. הדילמה לא ממש קיימת כשעולה השאלה האם לנסוע לטיול משפחתי או לטיול עם חברים. אנחנו נפגשים עם אנשים שהלב יוצא אליהם והם לא בני משפחה, אנחנו מרגישים בחברתם פתוחים,משוחררים, אינטימיים....
האשליה ש"המשפחה" זה העדפה הרגשית מתנפצת ונוצר מן מתח כזה.
איך יתכן שאנחנו מעדיפים חברתם של אנשים זרים על פני בני משפחה?
בהוליווד זה לא קורה. משפחה זו חממה מוגנת כזו, מקריבים הכל בשביל אבא ואמא.
אבא ואמא עושים הכל בשביל הילדים שלהם.
הציפייה מעצמנו שנרגיש את הרגשות הנכונים כלפי בני משפחה יוצרת כאוס פנימי כי במציאות מרגישים לפעמים אחרת. אם נשחט את ה"פרה הקדושה" הזו שנקראת משפחה וכל המשמעות של משפחה, מה יקרה לנו? מי נהיה? מפחיד לבדוק!? שווה בדיקה!?מותר בכלל לבדוק "פרה קדושה"?


איור מאת שרה רוטקופ הרמטי

0 תגובות
לא מאמינה לעצמי - סומכת על עצמי
08/01/2015 19:35
פנינה שקד
לא מאמינה, סומכת, מודעות, שלווה, רגשות

פרדוקס – האם אפשרי מבחינה רגשית לא להאמין לעצמי ובאותו הזמן לגמרי לסמוך על עצמי?
ניסיון החיים מראה שאי אפשר באמת להאמין למשהו: עכשיו קר ועוד רגע השמש תצא ויהיה חם; עכשיו הרכב נוסע ובעוד רגע - פנצ'ר; החשבון בבנק יציב ופתאום הוצאה לא צפויה.
נעים לי ורגוע לי בלב ואז מילה אחת או התנהגות שלא מוצאת חן בעיני וזהו, נגמר הנעים והטוב בלב ומתחילה הסערה. 
מה קרה ? לפני רגע היה טוב, מה השתנה?
ברגש כל הזמן יש שינויים. לפעמים השינויים באים בתדירות גבוהה והשינוי קורה תוך דקות. 
קיבלתי ברכה מחממת את הלב - אני בעננים. רגע אחד אחרי - קיבלתי ביקורת שריסקה אותי לאדמה.
איך אני יכולה להאמין לרגשות? השינויים לא מאפשרים אמונה בעצמי. הרגשות זה דבר דינמי ומשתנה מול העיניים.
במקום זה אני סומכת על עצמי, שלא משנה מה יבוא אני אתמודד איתו. אשתמש בכלים ואמצא את האיזון בתוכי.
אני לא מאמינה לעצמי שאשאר שלווה כשאני בהתרגשות או כשאני נפגעת, אך סומכת על עצמי שאדע להתמודד עם כל הרגשות שיצופו.

0 תגובות
לא מאמינה לעצמי - סומכת על עצמי
08/01/2015 19:35
פנינה שקד
לא מאמינה, סומכת, מודעות, שלווה, רגשות

פרדוקס – האם אפשרי מבחינה רגשית לא להאמין לעצמי ובאותו הזמן לגמרי לסמוך על עצמי?
ניסיון החיים מראה שאי אפשר באמת להאמין למשהו: עכשיו קר ועוד רגע השמש תצא ויהיה חם; עכשיו הרכב נוסע ובעוד רגע - פנצ'ר; החשבון בבנק יציב ופתאום הוצאה לא צפויה.
נעים לי ורגוע לי בלב ואז מילה אחת או התנהגות שלא מוצאת חן בעיני וזהו, נגמר הנעים והטוב בלב ומתחילה הסערה. 
מה קרה ? לפני רגע היה טוב, מה השתנה?
ברגש כל הזמן יש שינויים. לפעמים השינויים באים בתדירות גבוהה והשינוי קורה תוך דקות. 
קיבלתי ברכה מחממת את הלב - אני בעננים. רגע אחד אחרי - קיבלתי ביקורת שריסקה אותי לאדמה.
איך אני יכולה להאמין לרגשות? השינויים לא מאפשרים אמונה בעצמי. הרגשות זה דבר דינמי ומשתנה מול העיניים.
במקום זה אני סומכת על עצמי, שלא משנה מה יבוא אני אתמודד איתו. אשתמש בכלים ואמצא את האיזון בתוכי.
אני לא מאמינה לעצמי שאשאר שלווה כשאני בהתרגשות או כשאני נפגעת, אך סומכת על עצמי שאדע להתמודד עם כל הרגשות שיצופו.

1 תגובות
תם ונשלם עידן הכניעה לטרור!!!
29/12/2014 16:58
פנינה שקד
חיים שלווים, מניפולציות, שלווה, מודעות

החיים באמת יפים ופשוטים. המניפולציות לא עובדות יותר אז מנסים בכוח ויותר כוח ולא משנה בכמה כוח משתמשים - לא עובד. המשיח הגיע.

מה, זה באמת נגמר או שזה רק בסיבוב הזה?

מעליבים וזה כבר לא עובד, מקטינים וגם זה לא הולך. התקדמנו! לא משנה אם: מאשימים, פוגעים או זורעים רעל – זה לא עובד!

במשא ומתן עם טרוריסטים אסור להתפשר על העמדות; זה מדרון חלקלק ומסוכן וזהו, אנחנו לא נכנעים לשום סוג של טרור.

אמרו ש: את לא בסדר, לא מבינה, לא טובה, לא מסורה, לא יודעת לתת, לא אימא טובה, רק הורסת ועוד.

עד לא מזמן קנינו את כל הבולשיט הזה. קיבלנו ואכלנו את זה בלי מלח ועוד אמרנו לעצמנו איזה גרועים אנחנו; הלקנו את עצמנו. יותר מזה, הטרור לא תמיד מגיע מבחוץ. לפעמים הוא הגיע מבפנים, אנחנו אמרנו לעצמנו את אותם דברים איומים ואנחנו הפעלנו טרור פנימי שיצר פחדים חרדות והוביל לתוצאות לא משהו, בלשון המעטה.

הרי איך אפשר להתקדם לאן שהוא כשמופעל טרור.

אין מקום יותר לטרור, לא נושאים ונותנים עם טרוריסטים. אפשר לחיות. אנחנו בני אדם.

יש ימים ומצבים שאנחנו מאוד "צודקים" ויש כאלו שאנחנו מאוד "טועים".

לפעמים בדיוק ההפך על אותם מצבים. לא נבין זאת לעולם, מה שנכון לעכשיו לא בהכרח נכון למחר.

אז למה להרוג את עצמינו?

נלמד לקבל שאין צורך בדרך הייסורים הזאת.

1 תגובות
לאפשר חיים
21/12/2014 14:02
פנינה שקד
ויתור, אהבה, חופש, ביקורת ושיפוטיות

באנו לחיים האלו ואלו הם חיינו. תודה אמיתית וכנה על כל מה שקיבלנו בכל רמה: אם בבריאות ואם ביכולת לרפא את עצמנו, ועד רמת היכולת הנמצאת כאן מתחת לאף (זה נשמע פשוט, אך חמקמק), לזהות וללמוד איך להפעיל לטובה את הכישורים, לכבד את האנשים שמלווים אותנו בחיים.

אנחנו לא יצרנו את עצמנו, לא בחרנו את צורת הגוף שלנו וגם לא לאיזה מין להשתייך; יותר מזה, לא בחרנו את היכולת השכלית והרגשית, את הקשיים שאנו מתמודדים איתם אם מתוך תוכנו, כי כך נוצרנו, מעצם היותנו או מאתגרים שאחרים מעוררים אותנו, מעצם קיומם או התנהגותם.
ההבנה שיש לנו "חיים" ויש אפשרות כזו לאפשר לעצמנו ולאחר לחיות אותם.

מוותרים על ביקורת ושיפוטיות עלמי שאנחנו או בעיקר על מי שאנחנו לא ומאוד היינו רוצים להיות. 
החופש הזה להיות אני כמו שאני, בלי לזמזם לעצמי מה לא בסדר בי או איתי. די עם ההשוואות!

החופש לאפשר למי שאיתי להיות מי שהוא וזה בסדר.

שקט בראש הכל בסדר.

לשם כך מפטרים את מחלקת "הביקורת והשיפוטיות" ומפנים מקום למחלקת "הקבלה והאפשור".
זה לא אומר שמוותרים על התפתחות והתקדמות, אלא פשוט משנים אתצורת ההתייחסות לדברים.

אין את מי להאשים, זה חסר תועלת. גם לא את עצמי, שהרי אם הייתי אחרת אז הייתי פועלת אחרת. בזמן אחר ובמקום אחר.

אז לשם מה? מוותרים על הסבל והייסורים ובמקומם מכניסים חמלה; הבנה; אהבה.

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »